פסק-דין בתיק ת"ק 53900-05-11

1.         התובע ורעייתו התקשרו בהסכם עם הנתבעת לאספקת שני מכשירי טלפון ניידים (להלן: "ההסכם"). ההסכם נחתם ביום 24.12.07 ותקפו לשלושים וששה חודשים, קרי ההסכם הסתיים ביום 23.12.10. מהחומר שבכתב והדיון באולם שהתקיים ביום 20.6.12 אין אינדיקציה האם התובע עדיין מנוי אצל הנתבעת אם לאו.

2.         אין חולק כי יחד עם מכשירי הטלפון הניידים ספקה הנתבעת לתובע ורעייתו שני מכשירי טלפון נייחים שהותקנו ברכבו של כ"א מהם.

3.         התובע טוען בכתב תביעתו כי עובר לחתימת ההסכם שאל את נציגת המכירות האם הם זכאים להטבה בשל רכישת המכשירים הניידים, והתשובה, לטענת התובע, הייתה שהם זכאים לקבל שני מכשירי טלפון נייחים להתקנה בכלי הרכב שלהם כאשר הסרת הישן והתקנת החדש תהא ללא תשלום.

4.         אין חולק כי הסרת המכשירים הישנים מכלי הרכב והתקנתם של החליפיים בוצעה ע"י הנתבעת או מי מטעמה ללא חיוב שהוא.

5.         ליבת המחלוקת בתיק הינה האם שני המכשירים החדשים לרכב ניתנו לתובע ללא תמורה, כטענת התובע. הנתבעת גורסת מאידך גיסא, כי היה על התובע לשלם תשלום חודשי עבור מכשירי הרכב בסך 29.90 ש"ח (לפני מע"מ) בגין כל מכשיר. היה והתובע יעמוד במכסת שיחות מסוימת אז ורק אז ינתן זיכוי בגובה החיוב החודשי.

            מנגנון זה קרוי בלשונה של הנתבעת מנגנון חיוב/זיכוי.

6.         לטענת התובע הנתבעת הפרה את ההסכם עמו, ועל כן יש לחייבה להשיב לו סך של 2,727 ש"ח (ערך החיובים החודשיים בלווית ריבית והפרשי הצמדה) ועוד 5,000 ש"ח פיצוי בגין אובדן זמן טפול לקוי וטרדה מיותרת.

7.         הנתבעת מצידה טוענת בכתב הגנתה כי התביעה חסרת בסיס עובדתי או משפטי והכל ע"מ ליצור עילת תביעה יש מאין והכל במטרה להתעשר על חשבונה.

            לטעמה של הנתבעת, ההסכם מלמד כי המכשירים לרכב לא ניתנו כהטבת חנם, אלא כאמור לעיל כהטבה תלוית שימוש בהיקף שהנתבעת מציינת.

            ראייתה העיקרית של הנתבעת בהקשר זה העתקי חשבוניות שצורפו כנספחים ב-1 ו-ב-2 לכתב הגנתה ואשר לטענת הנתבעת נמסרו לתובע בעת בצוע העסקה.

            כן מפנה הנתבעת לתיעוד שתי שיחות טלפון שבצע התובע מול נציגי שירות שלה וממנו מבקשת הנתבעת כי נסיק שהוא הסכים והיה מודע לשיטת חיוב/זיכוי הנ"ל (נספחים ג-1 ו-ג-2 ו-ו' לכתב ההגנה).

8.         הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 20.6.12 ובה כל צד חזר על טיעונו שבכתב ולא הוסיף עליו מאומה.

            משכך, עלינו לבחון את המערכת ההסכמית שבין הצדדים זו הממוסמכת.

9.         כבר בתחילת הדברים יש לומר כי לתיעוד השיחות נספחים ג-1 ו-ג-2 לכתב ההגנה אין כל ערך ראייתי לשאלה שבמחלוקת, שכן תיעוד זה הוא תרשומת פנימית של הנתבעת. הנתבעת לא טוענת כי נשלח לתובע (וטוב שכך) ולכן אין בו ממש. כך פני הדברים גם ביחס לנספח ו' שבו רשמה עובדת הנתבעת מה שלטענתה אמר לה הלקוח ולא הוצג כל תיעוד מוקלט שיוכיח ברמה לכאורית שהתובע אכן אמר את שהנתבעת מייחסת לו.

10.        א.         הואיל ועפ"י שיטתנו המשפטית המוציא מחבירו עליו הראיה יש לבדוק את             התשתית הראייתית שהניח התובע על שולחננו.

                        התובע מפנה להסכם נספח א-1 הזהה לנספח א-2 של הנתבעת ושם קיימת עמודה    מס' 11 שבסופה מופיעה הספרה 6.

בעמודה זו נכתב תשלום חודשי בש"ח בגין רכישת דיבורית לרכב/מכשיר לרכב למשך 36 חודשים, והנה בניגוד לעמודות 8, 1-6 שלצידן מופיעים נתונים בכתב יד לצד עמודה זו לא מופיע סכום כלשהו לא כחיוב מוחלט ולא כחיוב מותנה שימוש (חיוב/זיכוי).

ב.         מקריאת ההסכם עולה כי אותה ספרה 6 כוונתה להערה מס' 6 בעמוד 2 של הנספח הנ"ל וממנו עולה כי תוקף ההפניה להתקנת המכשיר 90 יום מיום הנפקת ההפניה ואי מימוש במועד זה יביא לביטולו.

ג.          סעיף 6 הנ"ל מפנה לפרק תנאים נוספים של אותו נספח ובסעיף א' לתנאים אלו מפורטים כללי המשחק בין הלקוח לבין הנתבעת ובעיקר ס"ק 6 של סעיף א' הקרוי תנאי שירות סולו-דו במכשיר פלאפון לרכב מדגיש את העבודה שמדובר במכשיר מישני ותעריפיו עפ"י מחירון פלאפון. אין התייחסות ולו מינימלית לתנאי חיוב/זיכוי הנ"ל.